המיתוס: OCD היא הפרעה נפשית. העובדות: כיום ידוע ש- OCD נובעת ממחסור בסרוטונין, חומר כימי המעביר מסרים במוח, במעגלים מוחיים מסוימים. OCD אינה הפרעה נפשית, כפי שאפילפסיה או תסמונת טורט אינן הפרעה נפשית אלא בעיות בהעברה עצבית במוח. המילה "נפש" אינה קשורה לסיפור ועלולה לגרום לשיפוט שלילי של האדם על ידי הסביבה או עצמו.
המיתוס: בטיפול יש להבין את הגורמים הפסיכולוגים ל-OCD. העובדות: אנשי מקצוע רבים בתחום בריאות הנפש אוחזים בתפיסה לפיה OCD הוא ביטוי של קונפליקטים או קשיים פסיכולוגים שונים, הנמצאים בתת המודע של האדם. כך, אדם הסובל מאובססיה לגבי זיהום גדל בבית נוקשה ולא מאפשר, אדם הסובל ממחשבות אלימות רוצה לפגוע באחרים וכן הלאה. לפי תפיסה זו, כשהמקור הנפשי שבבסיס ה-OCD ייחשף האדם ישוחרר מהמחשבות האובססיביות. רעיון זה אינו עומד במבחן המציאות: לא רק שאנשים עם OCD המטופלים בשיטה אינם משתפרים, למעשה – פעמים רבות מצבם מחמיר. ההחמרה נגרמת כתוצאה מכך שעיסוק בתוכן האובססיה הוא אחד ממאפייני ה-OCD, וכך טיפול זה "משתף פעולה" למעשה עם ההפרעה. כיום, אנשי מקצוע רבים העוסקים בטיפול ב-OCD רואים שיטת טיפול זו ב-OCD כרשלנות רפואית ופועלים להגדרתה ככזו.
המיתוס: OCD היא הפרעת חרדה. העובדות: אנשים הסובלים מ- OCD חווים טווח נרחב של רגשות בתגובה לגירויים מסוימים. חלק מהאנשים אומנם מרגישים חרדה עזה, אך אחרים מרגישים רגשות אחרים כגון עצב, כעס, בושה או אשמה. מעבר לרגשות אלו, התחושה מרכזית הקיימת אצל מרבית האנשים היא תחושה של חוסר שלמות או חוסר סגירות. בעוד שאנשים ללא OCD מקבלים תחושה שהפעולה הושלמה לאחר שביצעו אותה (למשל: סגרתי את הגז) או שאין סכנה (למשל: עברה לי בראש מחשבה מאיימת, אולם זו רק מחשבה והיא לא תתממש), אנשים עם OCD אינם מקבלים את תחושת הסגירות הנ"ל ולכן חווים חוסר וודאות בלתי נסבל או סכנה במקום שאנשים אחרים לא יחוו תחושות אלו. מטרת הטקסים אינה להפחית חרדה אלא להשיג את תחושת הסגירות שהם מייחלים לה.
המיתוס: אנשים עם OCD שוטפים ידיים או בודקים מנעולים. העובדות: טקסים פיזיים כגון ניקיון, שטיפות ידיים, בדיקות מנעולים, גז וכן הלאה הם הטקסים המוכרים והגלויים לעין ביותר, אולם אינם הביטוי היחיד של OCD. טווח המחשבות האובססיביות והטקסים הוא נרחב ביותר, כך שתחת המטריה של OCD ניתן למצוא אנשים שההפרעה מתבטאת אצלם במחשבות אובססיביות וטקסים לגבי ניקיון, זיהום או בדיקות לצד אנשים המוטרדים באופן אובססיבי משאלות של זהות עצמית, זוגיות, זהות מינית, חשש שיפגעו באנשים אחרים או בעצמם וכן הלאה. כשם שתוכן האובססיות שונה, גם הביטוי ההתנהגותי יכול להיות אחר לגמרי, ולכן כלפי חוץ נראה לפעמים שמדובר בהפרעות שונות. אולם, כפי שלא תחשבו ששולחן סלוני קטן מזכוכית אינו שולחן רק כיוון שהוא נראה אחרת משולחן גדול מעץ הנמצא בפינת אוכל - כך השוני במראה ההתבטאויות האחרות של ההפרעה אינו אומר שמדובר בדברים שונים מבחינה איכותית.
המיתוס: אנשים עם OCD בוחרים לעשות טקסים. העובדות: אנשים עם OCD לא נהנים לעשות טקסים ואם היו יכולים היו מפסיקים עם כך מיד. התפיסה לפיה אנשים עם OCD בוחרים לעשות טקסים מזכירה את התפיסה שהייתה קיימת בעבר לפיה ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז הם עצלנים ואם ישתדלו יותר יצליחו. כיום ברור שאנשים עם הפרעות קשב לא עושים "דווקא" אלא פשוט לא יכולים להתנהג אחרת ללא טיפול, באופן דומה - גם אנשים עם OCD אינם יכולים פשוט להחליט להפסיק לעשות טקסים בכוחות עצמם ללא טיפול הולם. האשמת האדם ודרישה שיפסיק רק יגרמו לו להרגיש מתוסכל ולפתח תפיסות שליליות לגבי עצמו.
המיתוס: אנשים עם OCD הם "משוגעים"/צריכים אשפוז פסיכיאטרי. העובדות: תוכן המחשבות של אנשים הסובלים מ- OCD יכול להיות מוזר למדי וההתנהגויות שלהם נראות משונות מהצד לעתים, כך שלפעמים קל לבלבל בינם לבין סכיזופרנים (ההפרעה הדומה ביותר למושג העממי "שיגעון"), שרבים מהם מגיעים לאשפוז פסיכיאטרי. בניגוד לסכיזופרנים, אנשים עם OCD מודעים לחוסר ההיגיון שבמחשבותיהם והתנהגותם ובעזרת טיפול מתאים יכולים לשנות אותם.
לעתים, כתוצאה מהדמיון על פני השטח וחוסר היכרות מספק של אנשי מקצוע עם ההפרעה, אנשים עם OCD אכן מאושפזים שלא לצורך, לעיתים לשנים ארוכות, כשטיפול הולם יכול היה להחזיר אותם לתפקוד תקין בזמן קצר. פגיעה קשה זו בחייהם יכלה להימנע על ידי בירור קצר אם האדם מאמין במחשבות או חושש שהן יתממשו. כך למשל, סכיזופרן יאמין בלב שלם שיש לו כוחות מיוחדים ולכן דברים שהוא חושב יתגשמו, לעומת זאת אדם עם OCD אינו בטוח שהמחשבות שלו יכולות להתגשם, אלא חושש שהדבר עלול לקרות, ולכן קיים סיכון שמחשבות שליליות שלו יפגעו באחרים. במקרה זה, בניגוד לסכיזופרן, האדם עם ה- OCD יהיה מוכן להודות שאין הגיון רב בחשש שלו, אולם לא יסכים לשנות את התנהגותו (הטקסים) כיוון שהוא לא יכול להיות בטוח ב-100% שאין סכנה.
המיתוס: אנשים עם OCD לא יכולים לתפקד באופן תקין ומהווים נטל על החברה. העובדות: אנשים רבים עם OCD עושים מאמץ רב על מנת להסתיר את ההפרעה ואינם מבצעים טקסים ליד אנשים. למרות הקושי הרב והמחיר הגדול שהדבר גובה מהם, הם מצליחים לנהל חיים נורמאליים ככל אדם אחר. במקרים מסוימים חומרת ההפרעה אכן מונעת מהאדם להגיע למיצוי היכולות שלו ולהשתלב בחברה או בעבודה באופן תקין. עם זאת, פגיעה זו אינה תמידית ובלתי הפיכה, טיפול מתאים מקנה לאדם כלים המאפשרים לו לנהל חיים שהטקסים אינם שולטים בהם, וכך הוא יכול לתפקד ככל אדם אחר.
המיתוס: אם אין טקסים פיזיים - זה לא OCD/ יש אנשים עם OCD שאינם מבצעים טקסים. העובדות: אנשים רבים הסובלים מ-OCD מבצעים טקסים מחשבתיים, לעיתים בנוסף לטקסים פיזיים, ולעיתים באופן בלעדי. כיוון שטקסים אלו מתרחשים במחשבה, יש אנשים הסבורים בטעות שמדובר במחשבות אובססיביות, אולם אין זה כך - מחשבות אובססיביות הן מחשבות חוזרות הפולשות לתודעת האדם ללא רצונו ומעלות תחושת איום או חוסר סגירות. לעומת זאת טקסים מחשבתיים, בדומה לטקסים פיזיים, נועדו להפחית תחושות לא נעימות אלו ונעשים באופן מכוון על ידי האדם.
שתי מסקנות שונות נגזרות מתפיסה שגויה זו של טקסים: 1. אם לא רואים את הטקס לא מדובר ב- OCD אלא בהפרעה אחרת. כאשר אדם עם OCD מגיע לאיש מקצוע האוחז בתפיסה זו הוא לא יקבל את האבחנה הנכונה ולכן גם לא את הטיפול המתאים. במקרה ה"טוב" האדם ימשיך לסבול שלא לצורך שנים רבות, במקרה הרע האדם יקבל טיפול לא מתאים שיחריף את ה-OCD או אף יגרום להשלכות חמורות אחרות, כגון אשפוז פסיכיאטרי ללא צורך. 2. יש אנשים עם OCD הסובלים ממחשבות אובססיביות בלבד. כאשר ההנחה של איש המקצוע היא זו, הטיפול לא יתייחס לטקסים ולכן לא יועיל או אף יזיק.
המיתוס: אנשים עם OCD הם אנשים נוקשים, קפדניים ומסודרים. העובדות: אי אפשר להצביע על קווי אופי המשותפים לכל הסובלים מ-OCD. אומנם יש באוכלוסיית הסובלים מ-OCD אנשים קפדניים, אך יש גם טיפוסים הרפתקניים, אומנותיים, מופנמים, מוחצנים, זרוקים וכן הלאה - כפי שקורה באוכלוסייה הכללית.
