המרכז הישראלי לטיפול
בהפרעות טורדניות-כפייתיות (OCD)
שדרות המקצועות, מודיעין
086532023


 
 

 

היי,
גם אני זכיתי למתנה המפוקפקת הזו ששמה טריכוטילומניה.
אני נמצאת בשלב די טוב בטיפול שלי, בו במהלך החודש וחצי האחרונים תלשתי (וגם זה בטעות) בסה"כ 2 שערות, ואני מצליחה לשלוט ולהתנגד לאינסטינקט המפנה אותי לתלישות.
אני מבינה שאת נמצאת במצב דומה לשלי, ורציתי לשתף אתך את החוויה מנקודת המבט שלי, אולי להעניק לך קצת אור בקצה המנהרה.
אני התחלתי לתלוש שערות מהראש בגיל 8 בערך. בזיכרון שלי היום (שאני לא בטוחה אם הוא אמת או איזו אשליה שפיתחתי במהלך השנים), התלישה התחילה מהחלטה מודעת להחליף הרגל מגונה אחד בשני. חשבתי: "טוב נו, שערות אף פעם לא ייגמרו לי". מסתבר שטעיתי.
המשכתי עם התלישות במהלך השנים (באזור ה 150 שערות ביום), הלכתי לרופאים שונים: זה התחיל מרופאי עור, נוירוכירורגים וכדומה עד שזה נגמר ברופא המרכז. עד לאחרון, אף אחד מהם לא עזר. ניסיתי פה ושם טיפולים פסיכולוגיים, כשאת רובם עזבתי אחרי 5 פגישות, כשהבנתי שההורים שלי היו בסדר גמור ולא דפקו לי שום דבר בילדות.
לפני שנה וחצי הגעתי פעם ראשונה לפסיכולוגית שמטפלת בטיפול קוגניטיבי – התנהגותי. אחרי כמה ניסיונות כושלים היא הסבירה לי שיש מומחה שכדאי לי לנסות ללכת אליו והוא מספר אחת בתחום. ככה הגעתי לפסיכולוג המרכז המדהים הזה.
אני לא יודעת מה המצב שלך בטיפול, אבל אני הייתי צריכה לעבור 2 סבבים במסגרת הטיפול כדי להבין שאני יכולה לגרום לזה לעבוד. בסבב הראשון די זילזלתי. חשבתי שאני עושה המון, אבל מלבד להגיע לכאן פעם בחודש ולהגיד כן כן לעודד לא עשיתי יותר מדיי. אם אני יכולה לתת לך עצה כלשהי, היא תהיה: תקשיבי לחבר'ה כאן. הם יודעים מה הם עושים. וכדי שזה יעבוד באמת את חייבת להיות כל כולך מסורה לטיפול.
בכל אופן, הייתי צריכה לוותר על הרבה דברים: הייתי צריכה לוותר על מריחואנה (זה היה השלב הראשון) – זה היה סיוט כי באותה תקופה חשבתי שזה הדבר היחיד שעושה אותי מאושרת. הייתי צריכה לעשות חשיפות, זה התחיל מללכת ברחוב חשוך בלילה עם שיער חשוף והגיע לשיא בחשיפה של שעתיים בקניון גדול במקום מגוריי, איפה שכל מי שמכיר אותי מסתובב. הייתי צריכה לשלם כסף לארגון מטורפים על כל שערה שתלשתי (זה הגיע לכמה מאות שקלים בקלות כפי שאת בוודאי משערת). והשיא כמובן היה שהייתי צריכה להיחשף בפני אנשים שמכירים אותי ושלא הייתי מוכנה בחיים שהם ידעו שאני תולשת שערות. שוב, אם את כבר עברת חשיפות, את יודעת כמה זה קשה. זה התחיל מאבא שלי שהיה מבצר קשוח תמיד וחשבתי שאני אתבייש הכי בעולם להראות לו את הקרחת (היום הוא מנשק לי אותה) והסתיים בחבר הרודף שמלות של חבר שלי, שאמר לי רק היום בצהריים כמה הוא גאה בי.
גורם נוסף שליווה ועדיין מלווה אותי בתהליך הוא החבר שלי, ואני חייבת לו הרבה על התמיכה. בעצם, אני חייבת לו בעיקר על חוסר התמיכה. הגורם שהביא אותי לחזור לטיפול הייתה דווקא שיחה קשה מאוד איתו, שהבהירה לי חד וחלק שהוא כבר לא מוכן לקבל אותי עם הקרחת, שאני לא יכולה להביא את הבעיה הזו איתי לתוך הקשר ולצפות שהכל יהיה בסדר. אנחנו מדברים לפעמים, חצי בצחוק, על חתונה ואני אומרת לו שהוא כבר מזמן היה רוצה להניח עליי טבעת. דווקא בשיחה הזו הוא אמר לי שלא, הוא לא יניח עליי טבעת כל עוד יש לי קרחת בראש. זו הייתה הסטירה שהייתי צריכה לקבל. זה היה השלב שבו הבנתי שיש לי מה להפסיד.
את מבינה, איך שאני רואה את זה, אנחנו שתינו למדנו לחיות עם הבעיה. למדנו להסתיר אותה כל כך טוב עד שיש באפשרותנו להעביר חיים שלמים איתה, בלי להתאמץ כמעט. לעזאזל, אני אפילו מצאתי בן זוג שהיה מוכן לקבל את זה.
עד לשלב שהוא לא היה מוכן.
היום, גם אני נמצאת בשלב שאני כבר לא מוכנה לחיות עם זה. תלישת שערות לא חייבת להיות חלק מהמהות שלנו. אני נמצאת בעיצומו של תהליך. אני הופכת לאט לאט (כי לשערות לוקח זמן לגדול) ובקושי רב (עדיין יש את אותם גירויים מעצבנים – אבל אל תדאגי, הם פוחתים) מאדם תולש לאדם לא תולש. התהליך הזה לוקח זמן, הוא לא נעשה בן רגע והוא דורש עבודה קשה ומתישה.
אבל הוא שווה את זה. הוא שווה את זה כל כך. היום, לאחר חודש וחצי ללא תלישות (כמעט) אני אדם מאושר. אני נמצאת בתקופה לחוצה ממש בחיים שלי, כשיש עליי המון עומס של עבודה ולימודים ומשום מה החיוך לא יורד לי מהפנים.
אני, שהרבה פעמים הייתי משוכנעת שלא אצליח להיפטר מהסיוט הזה, הצלחתי להוכיח לעצמי שאני יכולה. שהכל קטן עליי. אחרי 17 שנים (היום ספרתי), אני סוף סוף יכולה להגיד ביי ביי לתלישת השערות ולהתחיל להצמיח את השיער המתולתל והיפה שיש לי. עוד כמה חודשים, בתקווה, אוכל לגזור את הסרט השחור שמלווה אותי יותר מדיי זמן ולפזר את השיער. ואז אני אסתכל בראי ואראה בחורה די נורמלית, אפילו יפה, בחורה שכבר שכחה מזמן איך זה מרגיש לתלוש שערה.
אני חוזרת על זה שאין לי מושג מי את. אבל מי שלא תהיי, אני מקווה שהמכתב הזה נתן לך קצת כוח ואמונה שיש תקווה ושאת יכולה להפסיק לתלוש. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהגיד שאם את רוצה, את גם מוזמנת לבקש מעודד לדבר איתי. אני תמיד אשמח לעזור למי שאפשר ולהעביר את המסר הלאה.

 

המרכז הישראלי לטיפול בהפרעות טורדניות כפייתיות (OCD)     טלפון 0773303667, 086532023     כתובת: שדרות המקצועות 20, מודיעין

מפת האתר          יצירת קשר
עיצוב ובניית האתר: חיפושית מולטימדיה
לייבסיטי - בניית אתרים