המרכז הישראלי לטיפול
בהפרעות טורדניות-כפייתיות (OCD)
שדרות המקצועות, מודיעין
086532023


 
 
בס"ד
"בכל פעם שאני סוגרת את הדלת על המציאות, היא נכנסת דרך החלון"(-ג`ניפר אנלימיטד),אני בטוחה שאת/ה שקוראים כרגע את המכתב הזה מאוד מזדהים עם המשפט הזה, הocd , אף פעם לא חומק הוא אולי בורח לכמה שניות אבל הוא תמיד חוזר.
אני לא יודעת כמה את/ה שקוראים את המכתב הזה בקיאים בסוגי הocd  השונים, מילדות היו לי תופעות שונות שלא הצלחתי להבין כמו נגיעה בקירות או נגיעה בדברים מס' פעמים במחשבה שאם לא אגע שוב ייתכן ומשו רע יקרה ,שאחד מבני המשפחה שלי יחלה או דברים איומים נוספים, אני זוכרת שאפילו יום אחד חברה בבית הספר אמרה שראה אותי נוגעת בעמוד חשמל ולא ידעתי להסביר לה מדוע אני עושה את זה. מאז עברו המון שנים שלא תמיד היו לי את התופעות הללו ובסה"כ הצלחתי לחיות איתם, אמנם הם הציקו לי אך הצלחתי להתמודד איתם. בכיתה י"ב הocd אצלי ממש התפרץ אני זוכרת שהעלנו הופעה גדולה בבית הספר ויום למחרת הרגשתי שמשהו לא בסדר הראש שלי התחיל להתמלא במחשבות בעיקר בנושאי מין והמחשבות הללו לא נתנו לי לנוח לרגע, משום שאני בחורה דתיה האשמה שקוננה בי הייתה נורא חזקה, כי אני זוכרת שדווקא המחשבות הללו היו בנוגע לרב האולפנא וקרובי משפחה דתיים מאוד. לאחר כמה שבועות שראיתי שהמחשבות לא עוזבות אותי החלטתי לספר לאמי על הדבר, היא הרגיעה אותי ואמרה שזה יחלוף. אני לא רוצה להלאות בפרטי הסיפור משלב זה עברתי דרך פסיכולוגים ופסיכיאטרים שונים, שעזרו לי כל אחד מהם באופן זמני משום שבזמן שהייתי אצלם הייתי במצב יציב ואח"כ שוב המצב התדרדר, עד שלפני כשנה כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה ה ocd התפרץ שוב ובענק המחשבות האובססיביות חזרו ואיתם חוסר השינה, חוסר התיאבון, וכמובן הדיכאון לא הצלחתי למצוא דרך מוצא מהמצב שהייתי בו עד כדי כך שהייתי מוכנה לעשות לעצמי דברים קיצוניים, ואז בעצתה של אחותי הגענו למרכז ל ocd הישראלי במודיעין, כשהגענו למרכז ציפיתי לגישה מקילה ושאנשים יבינו מה יש לי וירחמו עליי אולי, וקיבלתי משהו הרבה יותר טוב, נפגשתי עם רותם הפסיכולוגית והיא שידרה לי מסר חד וברור שאין מצב שאני מוותרת לעצמי, ושהחיים ומה שמצפה לי בהם הרבה יותר גדול ממה שאני חווה כרגע, יחד עם זאת הרגשתי שרותם מכל האנשים שפגשתי עד כה הבינה באמת מה אני עוברת ומה אני מרגישה, מה שהיה לי הכי קשה, כי תמיד ניסיתי להסביר את המחשבות שלי ואף אחד לא הצליח להבין אותם, יחד עם המדריכים השונים במרכז התחלתי עם ההדרכות, ועם הטיפול הפסיכולוגי, ולאט לאט הצלחנו לעלות יחד על דרך המלך, כיום אני לומדת באוניברסיטה עובדת, ונפגשת עם חברים דברים שלפני שנה לא יכולתי לחשוב בכלל שאעשה, לאחרונה חברת דיסני הפיקה סרט בשם "frozen", ישר שצפיתי בסרט הבנתי בדיוק איך מרגישה הדמות הראשית שמפחדת לגעת בבני האדם מחשש שתקפיא אותם, בדיוק את אותה ההרגשה שהייתה לי שרק רציתי להיות לבד במיטה שאף אחד לא יבוא אליי ויעזור לי, חשוב ביותר לתת לבני המשפחה שלכם מקום ולחברים כי הם רק רוצים לעזור ולתמוך וצריך לתת להם מקום. ההחלטה היא בסה"כ שלכם האם לקום מהמיטה/מהבור שאתם נמצאים בו, המושכות נמצאים אצלכם את הדרך יתוו לכם במרכז, גם כשנראה לכם שאתם נמצאים עכשיו במצב הכי רע שיש, תזכרו שזה יגמר שהדברים בסופו של דבר יראו יותר טוב, שהשמש תזרח מחר, ודברים לאט לאט ישתפרו ושהכל תלוי בכם!
תזכרו שהocd הוא כזה קטן לעומתכם ואתם יכולים לנצח אותו!
מאחלת לך הרבה הצלחה בדרך ואפילו שלפעמים נופלים הכי חשוב לזכור לקום.
 
המרכז הישראלי לטיפול בהפרעות טורדניות כפייתיות (OCD)     טלפון 0773303667, 086532023     כתובת: שדרות המקצועות 20, מודיעין

מפת האתר          יצירת קשר
עיצוב ובניית האתר: חיפושית מולטימדיה
לייבסיטי - בניית אתרים